פסק-דין בתיק ת"א 10182-06

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שנפלה מסוס עליו רכבה. הנתבעת 1 ( הנתבעת או ורד הגליל) היא חוות הסוסים שעל סוסיה רכבה התובעת והנתבעת 2 היא המבטחת.

עובדות המקרה

1.      התובעת, ילידת 15/5/84 (כבת 28), כיום עובדת בתחום שוק ההון [עמ' 28, 11].

2.      ב-17/12/01, בעת שהיתה כבת 17.5, נסעה עם בן זוגה דאז, מר ניר שמש, לחופשה בצפון ובמהלכה פנו לנתבעת ונרשמו לטיול רכיבה על סוסים. התובעת ובן זוגה צורפו לקבוצה של ארבעה בני משפחה שכבר המתינו במקום (סה"כ ששה רוכבים). הרוכבים עברו הדרכה קצרה ויצאו לרכיבה בשטח מחוץ לחווה כשהם מלווים במר אלון צוקרמן - מדריך מוסמך מטעם התובעת ובנער כבן 13 או 14 בשם ברק, שמהעדויות עלה כי הוא בנה של בעלת החווה [עמ' 37, 27].

3.      צוקרמן רכב בראש הטור וברק שימש כמאסף אם כי מפעם לפעם שינה מקומו בטור. בתווך היו ששת הרוכבים. מרבית הרכיבה שנמשכה כחצי שעה עברה בשלום, אולם לקראת סוף המסלול נוצר פער בין הסוסים. אחד הסוסים עליו רכב מר עידו עובדיה נותר כעשרים מטרים מאחור ואז צמצם את הפער בדהירה קלה. כשהגיע לקבוצה לא הצליח מר עובדיה לעצור את הסוס ועקף את הרוכבים האחרים. כתוצאה מכך החל הסוס לזוז באי-נחת ולנענע את צאוורו ומר עובדיה שאיבד את שויוי משקלו, נבהל וירד ממנו [עמ' 14 ו-15]. הסוס ללא הרוכב החל לדהור במהירות ויתר הסוסים שראו זאת החלו לדהור בעקבותיו כשהרוכבים על גבם. שלושה רוכבים ירדו מהסוסים בבטחה, אולם שתי רוכבות - התובעת וגב' עדי עובדיה (רעייתו של מר עידו עובדיה, המנהלת תביעה מקבילה שטרם הסתיימה) - נפלו מהסוסים ונחבלו. הסוסים המשיכו בדהרה ואחד מהם אף נדרס למוות [עמ' 41, 20]. התובעת נחבלה בראש ובפנים, איבדה את הכרתה ופונתה לבית-החולים. 

4.      התובעת הגישה תביעה אליה צרפה חוות דעת בתחומי האורטופדיה (13%), א.א.ג (10% + 5% בשל צלקת) והפה והלסת. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדיות לפיהן לא נותרה נכות אורטופדית וא.א.ג והציעה סכומים נמוכים יותר בשל טיפולי השיניים. קיימת הסכמה בנוגע לצלקת שמקנה נכות בשיעור 5%. בית-המשפט מינה את פרופ' סלעי כמומחה מטעמו וזה העריך כי נותרה לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 2.5% בשל חבלה בצוואר עם כאבים בקצות התנועה וללא השפעה תפקודית. לא מונו מומחים בתחומים האחרים.

חילוקי הדעות

5.      חילוקי הדעות נוגעים בראש ובראשונה לשאלת האחריות. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בהדרכה שהעבירה לרוכבים לפני שיצאו לשטח, בכמות המדריכים שצורפו לרוכבים ובאי-התאמת הסוסים לרוכבים. הנתבעת טוענת כי הסכנה הטמונה בסוסים היתה ידועה לתובעת וכי לא הוכחה התרשלות מצדה. הנתבעת מדגישה כי התובעת לא הציגה חוות דעת בנוגע לטיב ההדרכה והליווי שרוכבים אמורים לקבל. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת השפעת התאונה על התובעת, כאשר התובעת מעריכה את נזקיה ביותר מ-1,700,000 ש"ח ואילו הנתבעת מעריכה אותם בכ-75,000 ש"ח. 

המסגרת המשפטית

6.      המקרים בהם רוכב נופל מסוס אינם כה נדירים ובמשך השנים נאספה פסיקה רבה בנושא.  לפיכך גם הצדדים מסכימים על המסגרת המשפטית ונחלקים בשאלת יישומה בלבד. נקודת המוצא היא שאדם הרוכב על סוס עלול ליפול ממנו ואין בכך כדי להצביע על רשלנות של אחר (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 [1982]). סוס הוא בעל חיים, טיבו לדהור והתנהגותו עשויה להיות בלתי צפויה. רכיבה על סוסים כרוכה מעצם טיבה וטבעה בסיכונים מסוימים ואדם הרוכב על סוס נוטל על עצמו סיכון מודע של נפילה. אלא שדווקא בגלל הסיכון הטבעי קמה למפעיל חובה לוודא קיומם של תנאים נאותים לרכיבה ולמנוע סיכונים נוספים שאינם נובעים מן הפעילות הספורטיבית גרידא. בכלל זה הוא נדרש לספק לרוכב אמצעי בטיחות כמו קסדה, להדריכו הדרכה ראויה ולפקח על הרכיבה. היקף ההדרכה והפיקוח נגזר מתנאי הרכיבה הספציפיים, מניסיונם של הרוכבים ומתוואי השטח בו מתבצעת הרכיבה. ככל שהרוכב מנוסה פחות ותוואי השטח מורכב יותר נדרשות הדרכה מקיפה יותר והשגחה צמודה יותר. ראו, למשל ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מיימוני [2006] ופסק דינו של בית-המשפט המחוזי בת.א (ימ') 1433/96 מימוני נ' עיריית ירושלים [2003]; ע"א 2472/90 מלמד נ' בל גידול סוסים בע"מ, פ"ד מו(5) 447 [1992]; ע"א (מחוזי ימ') 3474 שם טוב נ' ד.ב.ש גישול סוסים בע"מ [2010], והחלטת בית-המשפט העליון ברע"א 2877/10 שם טוב נ' ד.ב.ש גישול סוסים בע"מ [2010]; ע"א (חי') 4430/98 גרשגורן נ' מניס [1999] והחלטת בית-המשפט העליון ברע"א 8085/99 מניס נ' גרשגורן [2000]; ועוד. סיכמה את ההלכה חברתי כב' השופטת אורנה לוי בת.א. (שלום ת"א) 39945/03 אביבי נ' דוד [2006]:

מי שרוכב על סוס נוטל על עצמו סיכון טבעי של נפילה במהלך הרכיבה, אך הדברים אמורים בנפילה הנובעת מעצם הרכיבה והפעילות הספורטיבית ולא נפילה אשר נובעת מחוסר הדרכה, פיקוח והשגחה. כל אלו הופכים את פעולת הרכיבה באותו מקרה כפעולה לה נלווים סיכונים בלתי סבירים אשר אותם לא היה על הרוכב לטול על עצמו.

ובהמשך:

פסיקה רבה מתארת את ההלכה הראויה והנוהגת בעניין חובותיו של בעל חוות סוסים כלפי מבקריו אשר באים לרכב ובמיוחד בכל הנוגע לרוכבים חסרי ניסיון, שם חובת הזהירות היא מוגברת, להבדיל מרוכבים מקצועיים, ולדוגמא ראה: רע"א 8085/99 מניס נ' גרשגורן (29.3.00), שם אישר בית המשפט העליון את  פסיקת ביהמ"ש המחוזי על פיה הסיכון אותו נטל מדריך הרכיבה שהיה צמוד לקבוצת הרוכבים בבחירת תוואי הרכיבה היה סיכון בלתי סביר; ת.א. (ב"ש) 569/90 עזבון נורית יעקב ז"ל נ' טקסט ראנץ' בע"מ (20.9.93), שם הוטלה אחריות על מועדון רכיבה לגבי פגיעת בבני זוג ללא ניסיון רכיבה אשר הושארו על הסוסים בתחומי המועדון ללא פיקוח והדרכה צמודים; ת.א.(ימ') 1161/99 קרואני זאהי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.4.03) שם הוטלה אחריות על בעל חוות סוסים בשל העדר הדרכה מספקת לגבי הסיכונים הטמונים ברכיבה לרוכב בלתי מיומן; ת.א (י-ם) 1433/96 מימוני עמרם נ' עיריית ירושלים (27.3.03), שם הוטלה אחריות על בעלי חוות סוסים בשל היעדר הדרכה מספקת לרוכב חסר ניסיון; ע"א (ת"א) 1920/99 ריבוך רפי נ' עדי נעים רות (15.7.03); ת.א. (ת"א) 2599/91 לנגר נ' ועקנין, פ"מ תשנ"ג (4) 516 (24.2.94) (כל הפסיקה לעיל מצויה במאגר "נבו").  

מן הכלל אל הפרט

7.      משלמדנו את המסגרת המשפטית נפנה ליישום הדברים על נסיבות המקרה שלפנינו ועל טענותיה של התובעת.

הדרכה לקויה

8.      אין חולק כי התובעת והרוכבים האחרים עברו הדרכה בסיסית טרם הרכיבה. התובעת טוענת כי ההדרכה לא היתה מספיקה לרוכבים בלתי מנוסים ולרכיבה בשטח הררי, ואילו הנתבעת טוענת כי ההדרכה תאמה את תנאי הרכיבה שהיתה איטית ובשטח מתון. עוד נטען שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה שכן לא הביאה ראיות לגבי היקף ההדרכה הראוי.

9.      אני מקבל את עמדתה העקרונית של הנתבעת כי לא ניתן לתת לכל רוכב אקראי הכשרה מקצועית מקיפה טרם רכיבה. דרישה מסוג זה תייקר מאוד את הרכיבה, תאריך אותה ותעקר את האפשרות שרוכבים לא מנוסים יתנסו בספורט הרכיבה. די בהכשרה בסיסית שתתאים לתנאי הרכיבה ותאפשר רכיבה בטוחה. עם זאת, במקרה הנוכחי מצאתי כי לא ניתנה הדרכה מתאימה,  ולעניין זה אין צורך בראיות חיצוניות ואסתפק בפניה לעדותו של צוקרמן שהעיד כי הדרכה לרוכבים אמורה לכלול " []הדרכה אישית לכל רוכב ורוכב שכללה, בין היתר, הדגמה כיצד יש לפעול בעת הרכיבה ודגשי בטיחות על מנת להבטיח רכיבה מהנה ובטוחה" [סעיף 4 לתצהירו]. בעדותו בבית-המשפט מסר גרסה חדשה ומורחבת בהרבה והוסיף כי הדרכה שגרתית כוללת: " התנהגות שקטה ורגועה סביב ועל הסוסים, אין לצעוק ו /או להרים את הקול, יש להישמע להוראות המדריך בלבד ואלו הן: בבואנו לעצור את הסוס הדבר הראשון שאנו צריכים לדעת הוא עצירת הסוס, אנו מושכים את המושכות נשענים לאחור וקוראים הו'. בבואנו לסובב את הסוס ימינה אנו מושכים את המושכה הימנית וכך גם בבואנו להפנות את הסוס שמאלה. לעולם הרכיבה תתבצע בטור עורפי כאשר אין לנסות ולעקוף אחד את השני ו /או ללכת אחד ליד השני, כולל זוגות נאהבים שרוצים להחזיק יד ביד. אין להאיץ בסוסים ואין לנסות לעבור לקצב שאינו הליכה בלבד. אין לרדת מהסוס מכל סיבה שהיא ובכל בעיה ותקלה יש לפנות למדריך. ההסבר נערך על הקרקע ואחר כך נעשה גם על הסוס, עם כמה דקות של רכיבה באזור שמיועד לכך בתחום החווה" [עמ' 42, 20]. צוקרמן הדגיש את חשיבות הרכיבה בחווה והבהיר כי " בדרך כלל יש [רכיבה בחווה], ורק כאשר המדריך משוכנע שקבוצת הרוכבים בטוחה ובטיחותית הוא יוצא איתה לשביל הרכיבה [עמ' 43, 1]

10.  מעדותו של צוקרמן ניתן ללמוד כי הדרכה ראויה לפי הנתבעת כוללת הדרכה אישית, אימון של כמה דקות רכיבה בשטח החווה ופירוט הוראות בטיחות האוסרות על האצה בסוסים או ירידה מהם. צוקרמן הודה כי אינו זוכר את ההדרכה שניתנה לתובעת, ואילו מעדויות הרוכבים עלה כי הופרה רמת ההדרכה שקבעה הנתבעת עצמה שכן בפועל התקיימה הדרכה קצרה וקבוצתית, שכללה שינוי כיוון הסוס ימינה ושמאלה ועצירתו בעזרת המושכות, וכי בסיום ההדרכה יצאו לרכיבה בלא שקיימו רכיבת תרגול בשטח החווה. כך בעדותה של גב' עדי עובדיה " בהדרכה עם הסוסים נתנו לנו קסדות והסבירו לנו לכל הקבוצה שזו תקופת פריחה ולא לתת לסוסים לאכול ולמשוך במושכות. איך עושים ימינה ושמאלה ואיך עוצרים" [עמ' 8, 19]; בעדותו של מר עידו עובדיה שהעיד כי ההדרכה היתה קבוצתית וכללה: " איך לשבת, איך לאחוז במושכות, לא לתת לסוס לאכול, כשהוא רוצה לאכול למשוך, כשהוא רוצה לעצור למשוך, ותחילת הרכיבה תנועה מסוימת לא זוכר בדיוק" [עמ' 13, משורה 8]; בעדותו של מר ניר שמש: " לא הייתי קורא לזה הדרכה. אמרו לנו לעלות על הסוס, לחבוש קסדה, לימדו אותנו איך להזיז את הסוס שמאלה וימינה, איך לשבת עליו, וזהו. מאוד מינימאלי" [עמ/ 17, 18] ובהמשך: " אמרו לנו איך להסיט שמאלה וימינה את הסוס, איך לאחוז במושכות" [עמ' 17, 25]; ובעדות התובעת: " אני זוכרת שהייתי על הסוס והדריך אותי כיצד לפנות ימינה, שמאלה וזהו . הוא סידר לי את הרגליים באופן אישי" [עמ' 25, 22].